א) הכל כשרין למול, ואפילו ישראל ערל, ועבד כנעני, ואשה, וקטן, מלין במקום שאין שם איש. אבל עכו"ם לא ימול כלל, ואם מל, אינו צריך לחזור ולמול שנייה. ובכל מלין, ואפילו בצור – אבן חדה, ובזכוכית, ובכל דבר שכורת. ולא ימול בקרומית של קנה, מפני הסכנה, כיון שיוצאים ממנה קיסמים דקים העלולים לפצוע את הקטן. ומצוה מן המובחר למול בברזל, בין בסכין בין במספרים, ונהגו כל ישראל בסכין:
ב) כיצד מוהלין, חותכין את כל העור המחפה את העטרה, עד שתתגלה כל העטרה, ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה. ואחר כך מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים, כדי שלא יבא לידי סכנה. וכל מי שאינו מוצץ, מעבירין אותו. ואחר שמוצץ נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
