פרק ה, משנה א: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ, שְׂכָרוֹ אָסוּר. שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הֲעֵבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר. הַשׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ, שְׂכָרָהּ אָסוּר. שְׂכָרָהּ לֵישֵׁב עָלֶיהָ, אַף עַל פִי שֶׁהִנִּיחַ הַגּוֹי לְגִינוֹ עָלֶיהָ, שְׂכָרָהּ מֻתָּר:
משנתנו מבארת שמלבד האיסור שביין נסך עצמו, וכן בסתם יין של גויים, קנסו חכמים ואסרו גם את השכר שמקבל האדם על עבודה שנעשתה ביין נסך.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ עבודה בְיֵין נֶסֶךְ, או אפילו בסתם יינם של גויים, האסור בשתיה, קנסוהו חכמים ואמרו ששְׂכָרוֹ שקיבל על עבודה זו, אָסוּר בהנאה. אבל אם שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת, וכגון ששכרו להעביר לו חביות ממקום למקום, בתשלום של פרוטה לכל חבית, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ בין שאר החביות הַעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר – שאר השכר שקיבל על העברת החביות האחרות מותר, ורק הפרוטה שקיבל על העברת אותה חבית של יין נסך, אסורה [אבל אם אמר לו שיעביר לו מאה חביות במאה פרוטות, נמצא שהכל מלאכה אחת, ואם היתה ביניהם חבית של יין נסך, כל השכר אסור].
הַשׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ, שְׂכָרָהּ אָסוּר. אבל אם שְׂכָרָהּ כדי לֵישֵׁב עָלֶיהָ, אַף עַל פִי שֶׁהִנִּיחַ הַגּוֹי לְגִינוֹ – כד היין שלו עָלֶיהָ, ואף על פי שהדבר ידוע שהגוי יקח עימו לדרך כד יין, מכל מקום כיון שעיקר השכירות היא לרכיבת הגוי בעצמו, ואף אם לא יטול את אותו כד יין לא ינכה משכרו כלום, שְׂכָרָהּ מֻתָּר.
