כז לָכֵ֞ן דַּבֵּ֨ר אֶל־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ בֶּן־אָדָ֔ם וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה ע֗וֹד זֹ֚את גִּדְּפ֤וּ אוֹתִי֙ אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמַֽעֲלָ֥ם בִּ֖י מָֽעַל׃ כח וָֽאֲבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לָהֶ֑ם וַיִּרְאוּ֩ כָל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה וְכָל־עֵ֣ץ עָבֹ֗ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֤ם אֶת־זִבְחֵיהֶם֙ וַיִּתְּנוּ־שָׁם֙ כַּ֣עַס קָרְבָּנָ֔ם וַיָּשִׂ֣ימוּ שָׁ֗ם רֵ֚יחַ נִיח֣וֹחֵיהֶ֔ם וַיַּסִּ֥יכוּ שָׁ֖ם אֶת־נִסְכֵּיהֶֽם׃ כט וָֽאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מָ֣ה הַבָּמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם הַבָּאִ֖ים שָׁ֑ם וַיִּקָּרֵ֤א שְׁמָהּ֙ בָּמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(כז) כיון שקודם כניסתם לארץ ישראל כבר חטאו שלש פעמים חטאים גדולים, ולא העניש אותם ה' מחמת כבוד שמו, שלא יתחלל בכך שעדיין לא הכניסם לארץ ישראל, לָכֵן דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֶּן אָדָם, להזכיר להם את הפעם הרביעית שחטאו, לאחר כניסתם לארץ ישראל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם, לחרף את שם ה' בפרהסיא, ולנאצו בשאט נפש, בזדון ובהכחשה, בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל.
(כח) וָאֲבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם, וַיִּרְאוּ כָל גִּבְעָה רָמָה וְכָל עֵץ עָבֹת, שהיו הגויים מקריבים שם קרבנות לעבודה זרה, ולמדו מהם, ועבדו את ה' בשיתוף עם עבודה זרה, ובנו שם מזבחות, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם לה', וַיִּתְּנוּ שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם – הקריבו לעבודה זרה להכעיס את ה', וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם לשם ה', וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם לעבודה זרה.
(כט) וָאֹמַר אֲלֵהֶם בשעה שהתחילו להקריב בבמות, מָה הַבָּמָה אֲשֶׁר אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם, כלומר, מדוע אתם באים להקריב בבמות, והרי זה ראוי לעובדי עבודה זרה, ולא לכם, ובכל זאת המשיכו במעשיהם, וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
