כג גַּם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי אֶת־יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְהָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּלְזָר֥וֹת אוֹתָ֖ם בָּֽאֲרָצֽוֹת׃ כד יַ֜עַן מִשְׁפָּטַ֤י לֹֽא־עָשׂוּ֙ וְחֻקּוֹתַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וְאַֽחֲרֵי֙ גִּלּוּלֵ֣י אֲבוֹתָ֔ם הָי֖וּ עֵֽינֵיהֶֽם׃ כה וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם׃ כו וָֽאֲטַמֵּ֤א אוֹתָם֙ בְּמַתְּנוֹתָ֔ם בְּהַֽעֲבִ֖יר כָּל־פֶּ֣טֶר רָ֑חַם לְמַ֣עַן אֲשִׁמֵּ֔ם לְמַ֨עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽדְע֔וּ אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כג) ואמנם כבר אז ראיתי שלא הגיע עדיין הזמן שיתוקנו לגמרי, כי הם נוטים בטבעם אל החטא, ולכן לא היתה גאולת מצרים גאולת עולם, אלא גַּם אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָהֶם עוד בהיותם בַּמִּדְבָּר, שיגלו בכמה גלויות, לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם הקרובים לארצם, וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת הרחוקות מהם, ובכל גלות יזוככו ויתבררו עוד [וקודם שיבאר (פסוק כ"ו) מה תהיה התועלת בגלויות אלו, מבאר עתה מדוע היו ראויים לעונש זה].
(כד) ועונש הגלות בא עליהם, יַעַן [-בגלל שאת] מִשְׁפָּטַי לֹא עָשׂוּ, וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם.
(כה) וְגַם על ידי שמאסו בחוקי התורה, חשבו בליבם כי אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים, בדברים שבין אדם למקום, לֹא טוֹבִים, וּמִשְׁפָּטִים בענינים שבין אדם לחבירו, שלֹא יִחְיוּ בָּהֶם חיים גשמיים, בחברת בני אדם.
(כו) ולפי דעתם המשובשת, לא רק שלא הבינו שמצוות התורה מקדשות את האדם ומטהרות אותו, אלא חשבו את ההיפך, וָאֲטַמֵּא אוֹתָם לפי דעתם בְּמַתְּנוֹתָם, בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָחַם, כלומר, כיון שאצלם היה הבכור מוקדש לשם עבודה זרה, ואילו אני ציויתי עליהם שכל בכור יהיה קודש לה', היה נחשב בעיניהם כאילו מצוות התורה מחללת את קדושת העבודה זרה, וכאילו נעשה הדבר לרעתם ולטמא אותם. והתועלת שתהיה מכך שיגלו לבין הגויים, היא בשני דברים, לְמַעַן אֲשִׁמֵּם – שיהיו שממה בגלל עוונותיהם, ולְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ על ידי הגלויות אֲשֶׁר אֲנִי ה', וישובו אלי באחרית הימים.
