יח וָֽאֹמַ֤ר אֶל־בְּנֵיהֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּחוּקֵּ֤י אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אַל־תֵּלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶ֖ם אַל־תִּשְׁמֹ֑רוּ וּבְגִלּֽוּלֵיהֶ֖ם אַל־תִּטַּמָּֽאוּ׃ יט אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַ֖י לֵ֑כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י שִׁמְר֖וּ וַֽעֲשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃ כ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י קַדֵּ֑שׁוּ וְהָי֤וּ לְאוֹת֙ בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כא וַיַּמְרוּ־בִ֣י הַבָּנִ֗ים בְּחֻקּוֹתַ֣י לֹֽא־הָ֠לָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֨י לֹֽא־שָׁמְר֜וּ לַֽעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם אֲשֶׁר֩ יַֽעֲשֶׂ֨ה אוֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וָֽאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֥וֹת אַפִּ֛י בָּ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃ כב וַֽהֲשִׁבֹ֨תִי֙ אֶת־יָדִ֔י וָאַ֖עַשׂ לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(יח) וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ, כי האבות עדיין לא נטהרו לגמרי מהעבודה זרה שהיתה במצרים, ולכן הזהיר את דור הבנים שלא ילכו בדרך זו, אלא ישמרו את חוקי ה' ומצוותיו.
(יט) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, רק בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ, וַעֲשׂוּ אוֹתָם.
(כ) וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
(כא) אמנם גם הבנים לא שמעו בקול ה', וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים, בחטא של בעל פעור, שהחלו הבנים לזנות אל בנות מואב, ונצמדו לבעל פעור, בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם, עוד בהיותם בַּמִּדְבָּר.
(כב) ובאותו זמן כבר יצאה בהם יד ה' להכותם במגיפה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי להפסיק את המגיפה, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם ממצרים לְעֵינֵיהֶם [ועד כאן הוזכרו שלש פעמים שרצה ה' לכלותם, במדבר, כשיצאו ממצרים, ובסוף ארבעים שנה שהיו במדבר, ובכל הפעמים הללו לא עשה כן למען שמו הגדול, כי עדיין לא הכניס אותם לארץ ישראל. ולהלן (פסוק כ"ז) יבואר שמחמת כן כשהוסיפו לחטוא לאחר כניסתם לארץ ישראל, נענשו].
