ה) אף על פי שהשלמים אסורין באכילה מתחילת ליל שלישי, אין שורפין אותן אלא ביום, בין בזמנו בין שלא בזמנו. וכן הפגול אינו נשרף אלא ביום, ואין שריפת טמא ונותר ופגול דוחה את יום טוב, ואין צריך לומר שאינה דוחה את השבת. ומותר לשרוף טמא ונותר ופגול כאחד [אף על פי שהבשר הטמא מטמא את הנותר והפיגול, שלא היו טמאים].
ו) בשר קדשי קדשים שנטמא בפנים – בעזרה, שורפין אותו בפנים. ואם נטמא בחוץ, שורפין אותו בחוץ. בין שנטמא באב הטומאה, בין שנטמא בולד הטומאה. ומימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא באב הטומאה, שהרי הוא ראשון לטומאה, יחד עם הבשר שנטמא בולד הטומאה, שהרי הוא שלישי, אף על פי שבשריפה זו הם מוסיפין לו טומאה על טומאתו, שהשלישי שנגע בראשון יחזור להיות שני, כמו שיתבאר במקומו. ולא עוד, אלא אפילו שמן שנפסל בטבול יום, שהוא שלישי, מותר להדליקו בנר של מתכת שנגע בה טמא מת, שהנר אב הטומאה [כדין כלי מתכת הנוגע במת, שנעשה דינו כמת עצמו שהוא אב הטומאה], אף על פי שזה השמן נעשה ראשון כשיגע בנר, הואיל ויש שם שום טומאה, ואפילו שלישי לטומאה, אין מקפידין על תוספתה, ואין נזהרין אלא מן הטהור, שלא יפסל.
