"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו", כאן אמר 'אברהם אבינו', ולעיל אמר 'עשרה דורות מנח ועד אברהם', ולא אמר 'אבינו', ירצה בזה, על פי מה שכתוב "מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו", כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש, שרבים מעמי הארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם, שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו. וכן ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארץ הקודש, הוא מנסיון 'לך לך', וקבלת כל דעבדין משמיא לטב, מנסיון הרעב, שלא הרהר אחרי מידות ה' יתברך.
זהו שאמר הכתוב כי שבע יפול צדיק וקם, ורשע יפול באחת [כן מובא הלשון בסנהדרין ז. ובמקרא כתוב 'ורשעים יכשלו ברעה], פירוש, כי הצדיק, אף אם יפול, לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עמדו. ובאחת יפול הרשע, כי למפלה יחשב, ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו. (רוח חיים, ה, ג).
