ז) וכן אין שוחקין לה סממנין בשבת, ואין מחמין לה חמין, ואין עושין לה אספלנית, ואין טורפין [-מערבבים] יין ושמן, ואם לא שחק כמון מערב שבת, לועס בשניו ונותן. ואם לא טרף יין ושמן, נותן זה לעצמו וזה לעצמו. זה הכלל, כל שאפשר לעשותו מערב שבת, אינו דוחה את השבת. אבל אם שכח ולא הכינו המכשירין מערב שבת, תדחה המילה לתשיעי:
ח) מלו את הקטן בשבת, ואחר כך נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין, עושין לו הכל בשבת, מפני שסכנה היא לו. מקום שדרכן להרחיץ את הקטן הנימול, מרחיצין אותו בשבת ביום המילה, בין לפני המילה בין לאחר המילה, או בשלישי של מילה שחל להיות בשבת, בין רחיצת כל גופו בין רחיצת מילה, בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת, מפני שסכנה היא לו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
