משנה ג: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר, מֻתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְּתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִגּוֹב:
משנתנו עוסקת בדינם של חביות יין של ישראל, ששהו עם הגוי, ואין ידוע אם פתחם הגוי: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן של ישראל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר, שלא הודיע לו הישראל שהוא מתרחק מהמקום, מֻתָּר, ואפילו אם התרחק ממנו הישראל לזמן רב, אין חוששים שפתחם הגוי, כיון שהוא חושש בכל רגע שמא יבוא הישראל פתאום, ויראנו.
אמנם אִם הוֹדִיעוֹ הישראל שֶׁהוּא מַפְלִיג, ושהה זמן שיש בו כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם – שיעשה הגוי נקב קטן בחבית היין, וְיִסְּתּוֹם את הנקב שעשה בטיט, וְיִגּוֹב – ויתנגב הטיט הסותם את הנקב, באופן שאינו ניכר, ואם שהה הישראל שיעור זמן שכזה, נאסר היין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חולק ואוֹמֵר, אין חוששים שיעשה הגוי נקב קטן, כיון שנקב כזה ניכר אף לאחר שסתמוהו, אלא שיעור הזמן שאם שהה בו הישראל נאסר היין היינו כשהיה לגוי זמן כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח את מכסה החבית לגמרי, החתום בטיט, וְיִגּוֹף – ויסגור את המכסה מחדש ויחברנו בטיט, וְתִגּוֹב – ויתנגב הטיט של המכסה כולו, שזהו שיעור זמן רב יותר, ורק אם שהה הישראל שיעור זמן שכזה, נאסר היין.
