משנה ד: חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין, פְּטוּרִים. מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר, שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר:
משנה ד: חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין – מי שהתחייב חטאת או אשם ודאי, שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא את קרבנם גם לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. אבל חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין שעבר עליהם יום הכפורים, פְּטוּרִים מלהביא קרבן, שנאמר ביום הכפורים (ויקרא טז ל) 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ', ומהלשון 'מכל חטאתיכם לפני ה" למדו חכמים שיום הכפורים מכפר רק על חטאים שהם 'לפני ה", כלומר שרק ה' מכיר בהם, והיינו באופן שהאדם מסופק אם עבר עבירה או לא, שבאופן זה חייב הוא באשם תלוי, ואם עבר עליו יום הכפורים, התכפר. אבל חטא שמכיר בו גם האדם, והתחייב עליו חטאת או אשם ודאי, אינו מתכפר לו ביום הכפורים עד שיביא את קרבנו. מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה שיש בה כרת בְיוֹם הַכִּפּוּרִים עצמו, ואֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה – סמוך לשקיעת החמה בצאת היום, פָּטוּר מלהביא אשם תלוי, כיון שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר, ואפילו הרגע האחרון של יום הכפורים מכפר, ונפטר מקרבן זה.
