י. אדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם, אבל על חבירו אינו יכול לאסור דבר שלא בא לעולם.
יא. אף על גב דאם אמר לחבירו 'אני נודר שלא אוכל עמך', או 'שאוכל עמך', אין זה לשון נדר כלל, דלא אסר האכילה על עצמו, אלא נדר על גופו שיאכל או לא יאכל, ולשון זה הוא שייך בשבועה, שיאמר אני נשבע שלא אוכל עמך או שאוכל עמך, אבל לשון נדר הוא צריך לאסור החפץ על עצמו, מכל מקום כיון שבזמנינו דרך בני אדם לנדור בלשון זו, אין להקל, ואם אמר כן – אסור עד שיתירו לו:
