ה תּֽוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃ ו בְּחֶ֣סֶד וֶֽ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֹ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃
֍ ֍ ֍
(ה) אף על פי שברוב העבירות אין ה' מעניש על המחשבה לבדה כל זמן שלא עשה האדם מעשה מכוחה, וגם כשעושה האדם מעשה רע אין ה' מענישו מיד בהשגחה פרטית, אלא מסתיר פניו ממנו, ואינו מצילו מפגעי הזמן הבאים מאליהם, אין הדבר כן לגבי המתגאה, כי תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב, אף על פי שגאוותו היא רק בלבו, כי מכח גאוות לבו יחשוב שהוא נמצא במדרגה עליונה מאד, ויהרוס את כל כחות נפשו לחשוב את לבו כְּלֵב אלהים, לא ישמע לדברי התורה ולקול מוריו, ויפרוץ את גדרות המוסר, ולכן יָד לְיָד – יעניש אותו ה' כביכול מידו ממש, שלא על ידי אמצעי, ועל ידי זה לֹא יִנָּקֶה מהעונש, כי בעונש הבא בדרך הטבע מחמת שה' מסתיר פניו מהחוטא, לפעמים עובר זמן רב עד שבא העונש על החוטא, וזהו כיון שה' מצפה לאדם שיחזור בתשובה, אבל החוטא בגבהות הלב, אין תקוה שייטיב את דרכו, והעונש בא עליו מיד.
(ו) בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת – בגמילות חסדים ובלימוד תורה, יְכֻפַּר אפילו עָוֹן, שהוא העיוות הנעשה במזיד, וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע – אך יותר טוב הוא ההולך ביראת ה', ועל ידי זה הוא סר מרע ואינו חוטא כלל, ולא יצטרך לכפרה של חסד ואמת.
