[הרי"ף מאריך להביא דעה החולקת על פסק זה, ודוחה זאת מכמה ראיות, ועל כך מסיים ואומר] אֲבָל סְבָרָא קַמָּא דְּכָתְבִינַן, סְבָרָא תְּרִיצָא הִיא – סברא מיושבת היא, וַעֲלֵיהּ סַמְכִינָן – ויש לסמוך עליה, וּכְוָתֵיהּ עָבְדִינַן – וכך יש לעשות מעשה, דְּלֵית לֵיהּ לְיָנוֹקָא לְזַבּוּנֵי בְּנִכְסֵי דַּאֲבוּהָּ – שאין לקטן למכור בנכסים שירש מאביו, אֶלָּא עַד דַּהֲוֵי בַּר עֶשְׂרִין שְׁנִין, וְהוּא דְאַיְיתֵי – ובתנאי שגם הביא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שזהו סימן גדלות. וְאִי הֲוֵי בַּר עֶשְׂרִין שנים, וְלֹא אַיְיתֵּי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אַכַּתֵּי [-עדיין] קָטָן הוּא, כְּדִתְּנַן, אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, דין אחד לשניהם, שהם נחשבים כקטנים. וּבָדְקִינָן לֵיהּ לאותו שלא הביא שתי שערות עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו, והיינו עד לאחר שיהיה בן שלשים וחמש, וְאִי נוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנִי סָרִיס כְּדַהֲוֵי בַּר עֶשְׂרִים – כשהוא בן עשרים, אַף עַל גַב דְּלֹא אַיְיתֵּי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, גָּדוֹל הוּא, כיון שאנו יודעים עתה שמה שלא הביא סימני גדלות זהו מחמת שהוא סריס, וַהֲוֵי זְבִינֵיהּ זְבִינֵי – ומכירתו מועילה, דִּתְּנַן, בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, יָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים, וְהוּא הַסָּרִיס, ואז דינו שלֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם [כיון שאינו יכול לייבם, לפי שאינו יכול להקים לאחיו שם, שהרי אינו ראוי להוליד, וכל מי שאינו ראוי לייבם, אינו חולץ], וְאִיתְּמַר עֲלָהּ – ונאמרה מימרא זו על המשנה, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר רַב, דין זה שמי שלא הביא שתי שערות עד גיל עשרים נחשב בעינינו כסריס, לפוטרו מיבום וחליצה, וְהוּא – היינו בתנאי שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנִי סָרִיס. וְאָמַר רָבָא, דַּיְקָא נַמֵּי דְּקָתָּנֵי – יש לדייק כן גם מלשון המשנה, שאמרה 'וְהוּא הַסָּרִיס', והיינו שמלבד זאת שלא הביא שתי שערות יש צורך גם שיהיו ראיות נוספות לכך שהוא סריס, שְׁמַע מִינַּהּ – אכן זו ראיה מלשון המשנה.
וְאָמְרִינַן בגמרא על כך, וְכִי [-ואם] לֹא נוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנִי סָרִיס, עַד כַּמָּה – עד מתי נחשב הוא לקטן. תָּאנֵי – שנה רַבִּי חִיָּיא, עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו, והיינו עד לאחר שיהיה בן שלשים וחמש שנים.
מביאה הגמרא עתה את הנהגתו של רבי חייא בענין מי שלא הביא סימני בגרות, כִּי אָתֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא – כשהיה בא לפני רבי חייא מי שלפי גילו היה צריך להחשב לגדול, ועדיין לא הביא שתי שערות, אֵי כָּחוּשׁ הֲוָה – אם הוא היה כחוש ביותר, אָמַר לְהוּ זִילוּ אַבְרְיוּהּ – היה אומר להאכיל אותו עד שיהיה בריא ושמן יותר, וְאִי בָּרִיא הֲוָה – ואם היה שמן, אָמַר לְהוּ זִילוּ אַכְחֲשׁוּהּ, והטעם לכך, דְּהַנֵּי סִימָנִין – כיון שאותן שערות הבאות בזמן הבגרות, זִימְנִין דְּנָתְרִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא – לפעמים נושרות שערות אלו מחמת כחישותו היתירה של הנער, וְזִימְנִין דְּנָתְרִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא – ולפעמים הן נושרות מחמת שהוא שמן, ולכן על ידי השינוי באכילתו יתכן שייראו השערות ולא ינשרו.
