שנינו במשנה, 'לֹא כָּתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע וְכוּ' והוא אומר שכיב מרע הייתי, והן אומרים בריא היה, צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראיה'. מביאה הגמרא מעשה בנידון זה: הַהִיא [מַתַּנְתָּא] – מעשה בשטר מתנה שיצא לפנינו, שנותן המתנה כבר מת, דַּהֲוָה כְּתִיב בָּהּ – שכתבו העדים בשטר שניתנה המתנה 'כְּדִקְצִיר וְרָמִי בְּעַרְסֵיהּ' – כשהיה הנותן חולה ומוטל במיטתו, וְלֹא כְּתִיב בָּהּ – אך לא נכתב בשטר 'וּמִיגּוֹ מַרְעֵיהּ אִיתְפְּטַּר לְבֵית עָלְמֵיהּ' – ומתוך מחלתו נפטר לבית עולמו, אָמַר רָבָא, הֲרֵי מֵת הנותן, וַהֲרֵי קִבְרוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו שמת, ואין אנו צריכים לחשוש שמא הבריא ממחלה זו ומת לאחר זמן ממחלה אחרת. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי, הַשְׁתָּא – עתה, וּמַה סְפִינָה הטובעת בים, שֶׁרֻבָּן לְאִבּוּד – שרוב בני האדם שבספינות אלו אובדים מהעולם ומתים, אף על פי כן שנינו במשנה שנוֹתְנִים עֲלֵיהֶם חוּמְרֵי חַיִּים וְחוּמְרֵי מֵתִים, כלומר, מחמירים לחשוש שמא הם עדיין חיים [וכן מחמירים לחשוש שמא מתו], חוֹלִים, שֶׁרֻבָּן לְחַיִּים, כי רוב בני האדם החולים אינם מתים ממחלתם, לֹא כָּל שֶׁכֵּן שנחשוש שהבריא ממחלה זו, והתבטל שטר המתנה, ואחר כך חלה בחולי אחר ומת ממנו. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְַתָּא דְרָבָא – כדעת מי נאמרה הלכה זו שאמר רבא [שאם אנו רואים עתה שאותו שכיב מרע מת, אנו תולים שהוא מת מחמת אותה מחלה שבה כתב את שטר המתנה], כְּרַבִּי נָתָן, דְּתַנְיָא בברייתא, לגבי שטר מתנה שלא נכתב בו נוסח שטר שכיב מרע, ולא נוסח שטר בריא, מִי מוֹצִיא מִיָּד מִי, כלומר, מי זוכה באותם נכסים, הנותן או מקבלי המתנה, הוּא – הנותן, מוֹצִיא מִיָּדָן של המקבלים בְּלֹא רְאָיָה שהיה שכיב מרע, כיון שהוא מוחזק בנכסים, וְהֵן – מקבלי המתנה, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ של הנותן בְּלֹא רְאָיָה, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הדבר תלוי, אִם בָּרִיא הוּא כעת, עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁבזמן כתיבת שטר המתנה הָיָה שְׁכִיב מְרַע ומתנתו בטילה, וְאִם שְׁכִיב מְרַע הוּא עתה, ומחמת כן רוצה הוא לבטל את המתנה, (עליו) [עֲלֵיהֶם] לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁבָּרִיא הָיָה בעת נתינת המתנה, ועל פי דברי רבי נתן הללו אמר רבא את דבריו, שכיון שעתה הוא מת, אנו אומרים שמת מחמת חולי זה שבו כתב את מתנתו, וזכו המקבלים במתנה. וְלֵית הִילְכְתָא כְּרָבָא – אמנם אין הלכה כרבא בענין זה, דְּהָא אוּקִימְנָא לְהָא דְּרַבִּי נָתָן כְּרַבִּי מֵאִיר – כיון שהעמידה הגמרא את שיטת רבי נתן בברייתא כשיטת רבי מאיר במשנתנו [שהוא צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה], וְאת דבריו דְרַבִּי יַעֲקֹב העמידה הגמרא כְּרַבָּנָן, וכפי שיבואר עתה.
