כג לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃ כד צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּ֗פֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃
֍ ֍ ֍
(כג) לֵב חָכָם – לב זה של החכם, שקנה את דברי החכמה והטביע אותם בלבו עד שהוא מכונה 'חכם לב', יַשְׂכִּיל פִּיהוּ – כשידבר בפיו דברי חכמה, תחול עליו רוח השכל, שהשכל מסייע לאדם להבין את האמת שבחוקי החכמה [וכפי שהתבאר בפסוק הקודם], וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח – וכאשר יברר בדיבור שפתיו להבין את חוקי החכמה על פי מופתי וראיות הדעת, יתווספו לו לימודים חדשים בדרכי החכמה.
(כד) ולקח זה שעל שפתיו יהיה מתוק כצוּף דְּבַשׁ, כי לא יהיו חוקי החכמה מסודרים בליבו ללא טעם והבנה, אלא ימתיק אותם לקרבם אל הדעת והשכל, ויומתקו בפיו, אך אין הכוונה רק למתיקות גשמית, אלא אִמְרֵי נֹעַם אלו הם בנעימות רוחנית, והמתיקות היא כדבר המָתוֹק לַנֶּפֶשׁ, וּמַרְפֵּא גם לָעָצֶם – לגוף, כי יועילו הדברים ויומתקו גם לנפשו וגם לגופו.
