משנה י: נֶגֶר שֶיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְלֻסְטְרָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַעֲשֶׂה בִכְנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִסּוּר נָהֲגוּ בָהּ. בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶן:
משנתנו דנה בהיתר השימוש בשבת בבריח הנועל את הדלת: נֶגֶר – בריח הנתחב בחור שבאסקופת הדלת, ועל ידי נעיצתו שם ננעלת הדלת, שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוּסְטְרָא – שראשו עבה ועגול, וניתן לכתוש על ידו תבלינים וכדומה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר להשתמש בו בשבת לצורך נעילה, כיון שאינו קשור לדלת ממילא כשנועץ אותו באסקופה, נראה כבונה. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר, דכיון שראשו עבה ועגול וראוי לכתוש בו תבלינים, יש לו שם 'כלי', ואף שזהו כלי שמלאכתו לאיסור [לכתוש תבלינים], הרי מותר לטלטלו לצורך השימוש בגופו. וכיון שתורת כלי עליו, אין נעיצתו בארץ נראית כבנין. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ראיה לדבריו, מַעֲשֶׂה היה בְּבית הכְּנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶיתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶם. רַבִּי יוֹסֵי חולק על ראיה זו ואוֹמֵר, אִיסּוּר נָהֲגוּ בָּהּ בתחילה, ובָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶם.
