משנה ב: עוֹלַת הָעוֹף, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבּוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבַלִּינָה. מִצָּה דָמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, וּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֵׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן:
משנה ב: עוֹלַת הָעוֹף, המוקטרת כולה על גבי המזבח, מוֹעֲלִין בָּהּ מיד מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה [-הרי היא מוכנה] לְהִפָּסֵל בִּנגיעת טְבוּל יוֹם – אדם שטבל להטהר, אך עדיין לא שקעה השמש ולא הושלמה טהרתו, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים – טמא שטבל והעריב שמשו אך עדיין צריך הוא להביא קרבן כדי להשלים את כפרתו, וּבַלִּינָה – אם עבר על הקרבן לילה שלם. מִצָּה דָמָהּ על גבי המזבח, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל [- אם עשה את אחת העבודות במחשבת חוץ לזמנו], נוֹתָר, אם נשאר הבשר לאחר הזמן שהוא מותר באכילה, וְטָמֵא, וּמוֹעֲלִין בָּהּ [כיון שגם עתה אין לכהנים חלק בה], ואף לאחר שנשרפה על גבי המזבח, עַד שֵׁתֵּצֵא [-שיוציאו את אפרה] לְבֵית הַדֶּשֶׁן שמחוץ לעיר.
