פרק ב, משנה א: חַטַּאת הָעוֹף, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבַלִּינָה. הֻזָּה דָמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה:
פרק ב, משנה א: לאחר שבפרק הקודם התבארו אופני המעילה בקרבנות פסולים, יבוארו עתה דיני מעילה בקרבנות כשרים: חַטַּאת הָעוֹף, שהיא קדש קדשים ונאכלת לכהנים, מוֹעֲלִין בָּהּ מיד מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה, כיון שבאותו זמן אינה עומדת לאכילת כהנים, והרי היא 'קדשי ה". ולאחר מכן כאשר נִמְלְקָה, נוספה בה קדושה, והרי הֻכְשְׁרָה [-היא מוכנה וראויה] לְהִפָּסֵל בִּנגיעת טְבוּל יוֹם, והיינו טמא שכבר טבל, אך עדיין לא שקעה השמש ולא הושלמה טהרתו, וּבִנגיעת מְחֻסַּר כִּפּוּרִים, והיינו טמא שצריך להשלים את טהרתו בהבאת קרבן ועדיין לא הביאו, וּבַלִּינָה – אם עבר על הקרבן הלילה כולו. ולאחר שהֻזָּה דָמָהּ, והוכשרה לאכילת הכהנים, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל [- אם עשה את אחת העבודות במחשבת חוץ לזמנו], נוֹתָר, אם נשאר הבשר לאחר הזמן שהוא מותר באכילה, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה, מאחר והותרה החטאת לאכילת הכהנים, ואינה קרויה כעת 'קדשי ה", ואין בה שום מעילה.
