ו) זה שנאמר בתורה 'וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל', מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שזה וידוי דברים, נמצאת למד שהוא מתודה ביום זה שלשה וידויים, אחד על ידי [-עבור] עצמו, תחילה. וידוי שני על ידי עצמו עם שאר הכהנים, ושניהם על פר החטאת אשר לו – של הכהן הגדול. והוידוי שלישי הוא מתוודה על ידי כל ישראל, על שעיר המשתלח. ומזכיר את השם בכל וידוי מהן שלש פעמים, כיצד הוא אומר, 'אנא השם, חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, אנא השם, כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וכו', שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני השם תטהרו', הרי שלש פעמים הזכיר את השם, וכן בכל וידוי מהן אומר נוסח זה שיש בו שלש הזכרות של ה'. וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר 'להשם חטאת', נמצא מזכיר את השם ביום זה עשר פעמים, תשע בשלש וידויים, ופעם אחת בגורל. ובכולם הוא מזכיר את השם ככתבו, שהוא השם המפורש.
בראשונה – בתחילה, היה הכהן הגדול מגביה את קולו בהזכרת השם, כיון שרבו פרוצין שהיו משתמשים בשם זה, חזרו לאומרו בקול נמוך, ומבליעו הכהן הגדול בנעימות הקול עד שלא יכירו בו אפילו חביריו הכהנים.
ז) כל הכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שנאמר 'כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו'. ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את הזכרת השם כנגד המברכין – האומרים בשכמל"ו, ואומר להן 'תטהרו'. וכל היום כשר לוידוי יום הכפורים ולוידוי הפרים הנשרפים.
