ה) בכל יום מימות השנה כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, כשאר הכהנים, והיום – ביום הכפורים, מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, משום כבודו.
בכל יום, הכהנים עולים לראש המזבח במזרחו של כבש, ויורדין במערבו, והיום עולים באמצע ויורדין באמצע, לפני כהן גדול, כדי להדרו.
בכל יום, מי שזכה במחתה היה חותה את הגחלים מהמזבח במחתה של כסף המחזיקה ארבעה קבין, ומערה את האש למחתה של זהב המחזיקה שלשה קבין [אך לא היה חותה בשל זהב, כיון שהחתייה שוחקת את הכלי ומחסרת את הזהב], והיום חותה כהן גדול במחתה של זהב, ובה עצמה היה נכנס להיכל, שלא ליגעו בתוספת עבודה. וכן – וחילוק נוסף בענין זה, שהמחתה של כל יום מחזקת ארבעה קבין, ושל היום רק שלשה קבין, שהרי בה עצמה היה מכניס, ולא היה צריך לערות מכלי אל כלי. ובכל יום היתה המחתה כבידה, והיום קלה, כדי שלא יתיגע הכהן הגדול. ובכל יום ידה [-הידית של המחתה] קצרה, והיום ארוכה, כדי להקל על כהן גדול, שלא ייגע. בכל יום ויום היו על המזבח שלש מערכות של אש, והיום היו שם ארבע, והטעם שהיו מוסיפין מערכה רביעית, כדי להדר המזבח ולעטרו.
