הלכות עבודת יום הכפורים, פרק ב, ג-ד

ג) כל הטבילות האלו, והקידושין [-קידושי ידים ורגלים], כולן נעשים במקדש, שנאמר 'ורחץ את בשרו במים במקום קדוש', חוץ מטבילה ראשונה, שהוא רשאי לטבול אותה בחול, שאינה אלא כדי להוסיף כוונתו, שאם יזכור טומאה ישנה שבידו, יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה. וכל כהן שלא טבל בין בגדים לבגדים – החלפת בגדי זהב ובגדי לבן, או שלא קדש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה, ועבד, עבודתו כשירה.
ד) אם היה כהן גדול זקן או חולה, מלבנין עששיות – מחממים עד שיתלבנו חתיכות עבות של ברזל באש מבערב – בערב יום הכפורים, ולמחר מטילין אותן במים של המקוה, כדי להפיג צינתן, ואף שהדבר אסור מדרבנן, כאן הדבר מותר, לפי שאין שבות במקדש [-אין האיסורים שגזרו חכמים בשבת ויום טוב נוהגים בבית המקדש], או שמערבין מים חמין במי המקוה עד שתפיג צינתן.