ראשון
א' סיון התשפ"ו
ראשון
א' סיון התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ט, שיעור 301

גמרא

שנינו במשנה לגבי נכסי צאן ברזל, 'ובית הלל אומרים, הנכסים בחזקתם'. מבררת הגמרא, בְּחֶזְקַת מִי, האם בחזקת יורשי הבעל או בחזקת יורשי האשה, ומביאה בזה הגמרא מחלוקת, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי אִשָּׁה, כיון שהאשה היא שהביאה נכסים אלו מבית אביה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, כיון שאחריות הנכסים היא על הבעל, שאם יאבדו יצטרך לשלם תמורתם. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא, הוֹאִיל וְהַלָּלוּ [-יורשי הבעל] בָּאִין לִירַשׁ, וְהַלָּלוּ [-וכן יורשי האשה] בָּאִין לִירַשׁ, ואין לאחד מהם כח יותר מלחבירו, יַחֲלוֹקוּ. וְכֵן הִילְכְתָא – וכך היא ההלכה.

הָא דְּקָאָמְרֵי בֵּית הִלֵּל 'הַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן' [ולגביהם נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן], פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הַאי גָּאוֹן זַ"ל, דְּאִינּוּן נִכְסֵי אִיתְּתָא – שאלו הם נכסי האשה, דְּלֹא יְדִיעֵי – שלא ידוע לנו עתה אִי מִנִּכְסֵי כְּתֻבָּה נִינְהוּ – האם הם נכסים שנכתבו בכתובתה, שקיבל הבעל על עצמו את אחריותם, ובאופן זה הנכסים עצמם ודאי שייכים לבעל, אלא שעליו לשלם את דמיהם, וְאִי מִנִּכְסֵי מְלוֹג דְּאִינּוּן 'נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ' אִינּוּן – או שאלו הם 'נכסי מלוג', שהקרן נשארת של האשה והבעל אוכל את פירות הנכסים, ונכסים אלו בעצמם שייכים לאשה [והם מכונים במשנה 'נכסים הנכנסים והיוצאים עמה'], וּבְהוֹן אִיפְלִיגוּ – ובנכסים מסופקים אלו נחלקו רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן וּבַר קַפָּרָא, וְקָא פָּסַק הִילְכְתָא – ופסק רב האי גאון הלכה כְּבַר קַפָּרָא, שחולקים בנכסים, חֲדָא – טעם אחד, כיון דְּהוּא מַסְקָנָא דִּשְׁמַעְתָּא – ששיטתו היא מסקנת הסוגיא, וְעוֹד טעם, דְּהוּא רַבֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו דְּאֵין הֲלָכָה כְּתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב.

וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר – ויש מי שמפרש, דהַנֵּי נִכְסֵי דְּקָאָמְרֵי בֵּית הִלֵּל בְּחֶזְקָתָן – אותם נכסים שאמרו עליהם בית הלל 'נכסים בחזקתם', נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אִינּוּן, והיינו הנכסים שהבעל מקבל על עצמו את אחריות שוויים, וּכְתֻבָּה, והיינו מַאי דְקַבִּיל הַבַּעַל עַל נַפְשֵׁיהּ מִדִּילֵיהּ – מה שקיבל הבעל על עצמו משלו, כְּגוֹן תּוֹסֶפֶת כתובה, וְעִיקָּר כְּתֻבָּה דְּהוּא מָנֶה לאלמנה או מָאתַיִם לבתולה, ובהם נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן, וּ'נְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין' האמורים במשנה, אִינּוּן נִכְסֵי מְלוֹג, שהקרן נשארת של האשה תמיד. וּמִסְתַּבְּרָא לָן דְּהַאי פֵּירוּשָׁא טְפֵי עָדִיף וּמִסְתַּבֵּר מֵהַהוּא פֵּירוּשָׁא קַמָּא – ומסתבר לנו שפירוש זה עדיף ומסתבר יותר מהפירוש הראשון.

 

https://2halachot.org/halacha/שיעור-118-מסכת-כתובות-פרק-עשירי