בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת – שאלו בני הישיבה את רב ששת שאלה זו, בֵּן, מַהוּ שֶׁיִּירַשׁ אֶת אִמּוֹ כשהוא כבר מת ומוטל בַּקֶּבֶר, כדי לְהַנְחִיל ירושה זו לָאַחִין מִן הָאָב, כלומר, האם אנו אומרים שאף שמת הבן לפני האם מכל מקום כשמתה האם כביכול עוברת הירושה אליו, אף שהוא כבר מת [כפי שאם מת הבן בחיי אביו, יורש הבן את אביו בקבר כדי להוריש את הממון לבניו], ואחיו מן האב יורשים אותו, או לא. אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת, תְּנִיתוּהָ – שנינו דין זה בברייתא, כלומר, מברייתא זו ניתן ללמוד את הדין במקרה שהסתפקתם בו, אָב שֶׁנִּשְׁבָּה, וּלאחר מכן מֵת בְּנוֹ בַּמְּדִינָה, ובאה שמועה שמת האב, אך אין ידוע אם מת לפני בנו או לאחריו, וְכן בֵּן שֶׁנִּשְׁבָּה, וּלאחר זמן מֵת אָבִיו בַּמְּדִינָה, ושמעו שמת הבן, אך אין ידוע מי מת תחילה, שאם מת הבן תחילה כל הנכסים בחזקת יורשי האב, ואם מת האב תחילה כל הנכסים בחזקת יורשי הבן, ולכן מספק יוֹרְשֵׁי הָאָב וְיוֹרְשֵׁי הַבֵּן יַחֲלוֹקוּ בכל הנכסים, ויש לברר, הֵיכִי דָּאמֵי – באיזה אופן נאמר דין זה, אִילֵימָא כִּדְקָתָּנֵי – אם הדברים כפשוטם, אם כן קשה, שהרי הַיְנוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב וְהַיְנוּ יוֹרְשֵׁי הַבֵּן, שהרי שאר הבנים יורשים גם את אביהם וגם את בנו, שהוא אחיהם, וכן אם אין לו בנים נוספים, קרובי האב הם גם קרובי הבן. אֶלָּא לָאו הָכִי קָאֲמַר – בודאי כך יש לפרש את הברייתא, אָב שֶׁנִּשְׁבָּה, וּמֵת בֶּן בִּתּוֹ היחידה בַּמְּדִינָה, וּבֵן שֶׁנִּשְׁבָּה וּמֵת אֲבִי אִמּוֹ בַּמְּדִינָה, שבאופן זה יורשי הבן הם קרוביו מאביו, אך הוא עצמו יורש את נכסי אבי אמו, כיון שאמו היתה ראויה בחייה לרשת את נכסי אביה, ולאחר שמתה יורש הנכד את נכסי סבו, שבאופן זה יורשי האב ויורשי בן הבת הם ממשפחות שונות, ואם מת אבי האם תחילה וירש נכדו את כל נכסיו, לאחר שמת יוריש את נכסיו הללו לאחיו מן האב, ואם מת בן הבת תחילה, לא ירש את נכסי אבי אמו, אלא אחיו של הזקן יירשוהו, ועל אופן זה אמרה הברייתא שיוֹרְשֵׁי הָאָב וְיוֹרְשֵׁי הַבֵּן יַחֲלוֹקוּ, וְאִם אִיתָא – אם נאמר שהבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מן האם, נְהִי דְּבֵן מֵת בְּרֵישָׁא – אף אם אותו בן הבת מת בתחילה, מכל מקום לִירְתֵיהּ לַאֲבוּהַּ (דַּאֲבוּהּ) דְּאִמֵּיהּ בְּקִבְרֵיהּ – נאמר שיירש אותו נכד את אבי אמו, אף שהנכד כבר מת קודם לכן, יירשנו בעודו בקברו, וְלוֹרְתִינְהוּ לַאֲחוּהּ מִן אֲבוּהַּ – ויוריש ממון זה לאחיו מן האב, ונמצא שבכל מקרה הם הראויים ליורשו, ומוכח מכך שאין הבן יורש את אמו בקבר כדי להוריש לאחיו מן האב.
מסייעת לכך הגמרא אף ממשנתנו: אָמַר לֵיהּ רַב אָחָא בַּר מִנְיוּמִי לְאַבַּיֵי, אַף אֲנָן נַמֵּי תְּנֵינָא – גם אנו שנינו דין זה במשנתנו, שכך שנינו בה, נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲלוֹקוּ, וְאִם אִיתָא – אם אכן הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב, נְהִי נַמֵּי דְּבֵן מִית בְּרֵישָׁא – אף אם הבן הוא זה שמת תחילה, מכל מקום לִירְתֵיהּ לְאִמֵּיהּ בְּקִבְרֵיהּ – יירש את אמו, בעודו בקברו, וְלוֹרְתִינְהוּ לַאֲחוּהּ מִן אֲבוּהַּ – ויוריש את נכסיו לאחיו מן האב, ומכך שנוקטת המשנה שיש דין ודברים בין יורשי הבן לבין יורשי האם, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ – מוכח ממשנתנו, שאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כדי לְהַנְחִיל לְאַחִים מִן הָאָב, שְׁמַע מִינָהּ – אכן זו ראיה.
ומוסיפה הגמרא ומבארת, וְטַעֲמָא מַאי – מה באמת הטעם לכך שאין הבן יורש את אמו לאחר שמת כדי להוריש לאחיו מהאב [כפי שיורש הוא את אביו בקבר כדי להוריש לבניו], אָמַר אַבַּיֵי, נֶאֶמְרָה בתורה לשון 'סִבָּה' בְּבֵן היורש את אמו, שנאמר "וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה" (במדבר לו ז), וְנֶאֶמְרָה לשון סִבָּה בְּבַעַל היורש את אשתו, שנאמר "וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר" (במדבר לו ט), מַה סִבָּה – כשם שלגבי הסבת ירושה הָאֲמוּרָה בְּבַעַל, אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אחרי שהיא כבר בַּקֶּבֶר, שתירש את אביה להורישם לבעלה, אַף סִבָּה הָאֲמוּרָה בְּבֵן, אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ כשהוא בַּקֶּבֶר כדי לְהַנְחִיל לְאַחִין מִן הָאָב.
סְלִיקָא לָהּ פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּת
