(ב) וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַֽחֲרֵ֥י הֽ'׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל־כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם־בְּכָל־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל־ה֔' הָסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּֽוֹכְכֶ֖ם וְהָֽעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל־ה֙' וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ד) וַיָּסִ֨ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָֽעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּֽעַבְד֥וּ אֶת־ה֖' לְבַדּֽוֹ׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְכֶ֖ם אֶל־הֽ'׃ (ו) וַיִּקָּֽבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י ה֗' וַיָּצ֨וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַֽה֑' וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(ב) וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים, נשאר במקום זה זמן רב, וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה, והם אחת עשרה שנה שהנהיג שמואל הנביא את ישראל, ושנתיים שמלך שאול המלך, ושבע שנים שמלך דוד עד שהעלה אותו לירושלים, וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה', כי ראו את גודל קדושת הארון.
(ג) אחר שחזר ארון הברית לישראל, ונהו אחריו כל ישראל, התעורר שמואל להשיב את כל העם בתשובה, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה', הרי צריכים אתם לקיים את תנאי התשובה, שהם חרטה על העבר ועזיבת החטא, וקבלה לעתיד, ולכן הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם – מתוך מחשבות ליבכם, וְהָעַשְׁתָּרוֹת – וכן תסירו בפועל את הפסלים של העבודה זרה, וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל ה', לקבל עליכם לעבוד מעתה והלאה את ה', וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ ללא שיתוף, וְיַצֵּל אֶתְכֶם ה' מִיַּד פְּלִשְׁתִּים המושלים עליכם עתה בגלל עוונותיכם.
(ד) וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרֹת [-מיני עבודה זרה], וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' לְבַדּוֹ.
(ה) אחר שחזרו העם בתשובה, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה, ששם היה דרכם להתאסף לעניני קדושה ועבודת ה', וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל ה'.
(ו) וַיִּקָּבְצוּ ישראל הַמִּצְפָּתָה, וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה', כלומר, שפכו ליבם ודמעותיהם כמים לפני ה', וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא כדי לבקר אחר עוונותיהם ולפרוש מהם, וַיֹּאמְרוּ שָׁם, חָטָאנוּ לַה', שהוידוי על החטא הוא מעיקרי התשובה, וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה, כדי שיוכלו לחזור בתשובה אף מחטאים שבין אדם לחבירו.
