משנה י: הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים:
משנה י: הַנּוֹדֵר הנאה מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, הרי הוא אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר גם בְּכוּתִים, כיון שגם הם שובתים בשבת, וסובר תנא זה של משנתנו שהכותים הם גרי אמת [אמנם מותר אדם זה בגויים, אף אם הם שובתים בשבת, כיון שכוונת נדרו לאותם המצווים לשבות בשבת, ועושים כן, ולא לגויים שאינם מצווים לשבות בשבת]. הנודר מֵ'אוֹכְלֵי שׁוּם', אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל, האוכלים שום בלילות שבת, כתקנת עזרא הסופר, וְאָסוּר גם בְּכוּתִים, שאף הם נוהגים בתקנה זו. הנודר הנאה מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל, העולים לרגל לירושלים, וּמֻתָּר בְּכוּתִים, שאינם עולים לירושלים כלל, ואף שהם מצווים לעלות לירושלים ככל ישראל, מכל מקום כוונת הנודר היא למצווים ועושים.
