(טו) וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (טז) וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ (יז) וּתְשֻֽׁבָת֤וֹ הָֽרָמָ֨תָה֙ כִּֽי־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽה'׃
פרק ח (א) וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹֽׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹֽׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בִּדְרָכָ֔ו וַיִּטּ֖וּ אַֽחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל מעת שהתמנה לשופט, כֹּל יְמֵי חַיָּיו.
(טז) וְהָלַךְ – והיתה דרכו ללכת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה בכל ארץ ישראל כדי שלא יצטרכו האנשים לטרוח ולבא למקומו, וְסָבַב את בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה, וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.
(יז) ולאחר שגמר שמואל לסובב את כל הארץ באותה שנה, וּתְשֻׁבָתוֹ – היה שב הָרָמָתָה, כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, וגם שם לא היה נח, אלא וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל הבאים לפניו, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'. [אף שבזמן שקיים המשכן או בית המקדש נאסר להקריב בבמת יחיד, הרי באותו זמן נחרב משכן שילה, והיה מותר להקריב בבמה. ואף שלא היה כהן, הרי בבמת יחיד מותר גם לזר להקריב קרבנות (רד"ק)].
(פרק ח) בפרשיות הבאות מסופר איך מאסו העם בהנהגת שמואל ובניו, ובקשו להמליך עליהם מלך.
(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, ולא היה בכוחו ללכת בכל גבולות ארץ ישראל, וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל, והיתה דעתו שכל אחד מהם יסובב בחלק אחר מארץ ישראל כדי לשפוט את ישראל.
(ב) וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה, ולא עשו כרצון שמואל לסובב בכל הארץ, אלא היו שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע, שהיא בקצה ארץ ישראל, להטריח את הצריכים משפט לבא אליהם לשם, ולהרבות שכר לחזניהם ולסופריהם.
(ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו של שמואל בִּדְרָכָו, ללכת בכל הארץ, ועבירה גוררת עבירה, ולכן לאחר מכן, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע להרבות שכר למשמשיהם, ולבקש שכרם מהבאים לפניהם למשפט, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד, וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט [ואמרו חז"ל שאין הכוונה שלקחו שוחד ממש, אלא כיון שהרבו שכר למשמשיהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו לקחו שוחד, ולכן נאמר 'לא הלכו בדרכיו', ללמד שהתביעה עליהם היתה שלא נהגו כמנהגו הטוב של שמואל אביהם, אך לא שחטאו ממש].
