משנה ו: כָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת, לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ, לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת, מוֹעֲלִין בּוֹ. כֵּיצַד, הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם, אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים, אִילָן מָלֵא פֵרוֹת, שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים, מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן.
משנה ו: כָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ – כל דבר שגופו ראוי להקרבה על גבי המזבח, כמו בהמות ועופות טהורים, וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת [כלומר, כל דבר הראוי למזבח נחשב כאינו ראוי לבדק הבית, כיון שאפילו המקדיש לבדק הבית בעלי חיים הראויים להקרבה, נתפסת עליהם קדושת הגוף, ומקריבים אותם על גבי המזבח], וכן הראוי לְבֶדֶק הַבַּיִת – לצורך חיזוק בנין המקדש וכדומה, וְלֹא להקרבה לַמִּזְבֵּחַ, וכן דבר שאינו ראוי לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת, כמו הדוגמאות שיובאו להלן, שיש בהם קדושת דמים, למוכרם ולקנות בדמיהם דברים הנצרכים לבדק הבית, מוֹעֲלִין בּוֹ. כֵּיצַד, הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם, הרי המים ראויים לבדק הבית, כגון לגבל בהם טיט, אך אין גופם ראוי למזבח [ואפילו לניסוך המים אינם ראויים, כיון שיש צורך במי מעיין], או שהקדיש אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל, שאין הזבל ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית, או שהקדיש שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים, שהיונים ראויות למזבח, אך לא לבדק הבית, אִילָן מָלֵא פֵרוֹת, שהפירות ראויים למזבח, אם הם ענבים או זיתים הרי היין ראוי לנסכים והשמן למנחות, וגם בשאר אילנות הרי העצים עצמם ראויים לעצי המערכה, שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים, שאין גופם ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית, בכל אלו מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן [אמנם מעילה שייכת רק לאחר שנתלשו, כיון שאין מעילה במחובר לקרקע].
