(י) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י ה֑' אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּֽׁאֲלִ֥ים מֵֽאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (יא) וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָֽרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃ (יב) וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַֽחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַֽעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃ (יג) וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃ (יד) וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵֽיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַֽעֲבָדָֽיו׃ (טו) וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָֽרִיסָ֖יו וְלַֽעֲבָדָֽיו׃ (טז) וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחֽוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמֽוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃ (יז) צֹֽאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַֽעֲבָדִֽים׃ (יח) וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה ה֛' אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ, והראה להם שיודע ה' את כוונתם בבקשת המלכות, שרצונם לפרוק מעליהם עול שמים.
(יא) וַיֹּאמֶר להם שמואל, אל תחשבו שהמלך אשר ימלוך עליכם יקבע לכם משפטים טובים ונימוסים נאים, אלא זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם, אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח לעבדות פחותה, וְשָׂם לוֹ אותם בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
(יב) וְלָשׂוּם לוֹ – ומאותם הרצים לפני מרכבתו יקח לעבודות שונות, מהם ירומם להיות שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים, ומהם יקח לעבודות פחותות וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ, באופן שלא יהיה הגיון וסדר במינוי השררות במלכותו, אלא ינהג בהם כרצונו, להשפיל ולרומם ללא סדר ומשפט.
(יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם לא ימנה לשררות חשובות כלל, אלא יִקָּח אותן לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.
(יד) וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו.
(טו) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם שישארו בידכם, יַעְשֹׂר – יקח מהם עשירית, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.
(טז) וגם עבדיו ושפחותיו יהיו נכבדים, ובהמותיו ינוחו ממלאכה, וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה – וישתמש בהם לִמְלַאכְתּוֹ.
(יז) צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר – יקח עשירית מצאנכם לעצמו, וְאַתֶּם גם כן לא תהיו בני חורין, אלא תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.
(יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא אל ה' מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם, כי לא תוכלו למרוד בו אחרי שיהיה לו צבא ועבדים, וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא, כיון שאתם בחרתם לכם את הדבר הזה.
