'אדם לעמל יולד' – זה כלל גדול בתורה, אשר בו תלוי כל קיום התורה וכל היהדות, ומה יתרון לאדם בעמלו שיעמול תחת השמש, אשרי מי שעמלו בתורה לכוף את יצרו ולמשוך ידו ולברוח מכל צד נדנוד עברה, בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, ולקיים כל דבר טוב, בין במחשבה בין בדבור בין במעשה.
ואם יאמר אדם 'לא יגעתי – ומצאתי', אל תאמין, כי כל מעלה באה לאדם רק על ידי עמל. ובודאי הגמור שגם אברהם יצחק ויעקב, ומשה רבנו, וכל הקדושים – היה להם יצר הרע, כמונו כמוהם, אלא שעל ידי עמל ויגיעה רבה כפו את יצרם, להתדבק ביוצרם, עד שלבסוף נהפך להם לאוהב.
והן אמת שיש חילוק בדעות ובטבעים בין בני האדם, יש שנולד בקדושה ונשמתו נשמה קדושה, ויש בהיפך, אך אין זו דרך מוציאתו מידי עברה, ואין פוטר אותו מן הדין לגמרי, שאף אם יקל בעת משקל לפי פלס ומאזני משפט אשר בשיקול א-ל דעות ה', אבל על כל פנים בודאי שהאלקים יביא במשפט לכל אדם, על כל אשר בכחו לעשות ולא עשה, ולא נלחם עם יצרו הרע לברוח מכל עבירה ולקיים כל דבר טוב, וביד כל אדם לכוף את יצרו ולבטל רצונו מפני רצון קונו, עד אשר יגדל ויתקדש, באופן שכל אדם יכול להגיע להיות כאברהם יצחק ויעקב:
