ח) אילן שנקצץ, והוציא חליפין – הצמיח גידולים חדשים, אם נקצץ מטפח מהאדמה ולמעלה, הרי הוא כאילן. ואם נקצץ מטפח ולמטה, הרי הוא כנטיעה:
ט) וכל הדברים האלו נוהגים רק בזמן המקדש, כמו שאמרנו, אבל בזמן הזה מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה של שביעית. אף בזמן המקדש, מותר לסקל ולזבל השדות, ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלחין, עד ראש השנה של שביעית. ומזבלין [יש לגרוס 'מיבלין', והיינו מוציאים את היבלת מגזע האילן], ומפרקין – מסירים עלים מן האילן, ומאבקין – מכסים באבק את השורשים שהתגלו, ומעשנין – מעלים עשן תחת העץ כדי להמית את התולעים שבו, ומקרסמין – חותך את הענפים כדי שיצמח העץ טוב יותר, ומזרדין – חותך את הענפים שמתפשטים למרחק, ומפסלין – חותך את הענפים היבשים, ומזהמין את הנטיעות – מורחים אותם בשמן שריחו רע כדי להבריח את התולעים, וכורכין – קושר את הענפים יחד כדי לגרום להם לצמוח כלפי מעלה, וקוטמין אותן – חותך את ראשי הענפים, ועושין להם בתים – גדרות סביבם, ומשקין אותם, וסכין בשמן את הפגין – את התאנים שלא הבשילו, כדי למהר את הבשלתם, ומנקבין אותן כדי שיכנסו בהם מי הגשמים ויבשילו מהר, כל העבודות אלו מותרות בערב שביעית עד ראש השנה של שביעית, ואפילו בזמן המקדש:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
