ה) היו עשרה אילנות לתוך בית סאה, או יתר מעשרה, בין עושין ככר דבילה בין אינם עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן עד העצרת [ובתנאי שיהיה מרחק בין אילן לאילן בשיעור שיהא הבקר עובר בכליו, וכמבואר לעיל ה"ב]. עשר נטיעות קטנות המפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, כיון שאינם חזקים עדיין כמו אילנות, ואם לא יחרשו סביבם יתייבשו ויתקלקלו, ודבר זה הלכה למשה מסיני:
ו) אך אם לא היו מפוזרות, אלא היו הנטיעות עשויות שורה אחת, (או) מוקפות עטרה – כחצי עיגול, אין חורשין להן אלא צרכן לכל אחד ואחד. והדילועין עם הנטיעות מצטרפות לעשרה, כיון שהדלועין דומים לנטיעות בכך שיש להם ענפים ארוכים והפירות על הענפים:
ז) אי זו היא הקרויה 'נטיעה', זה האילן הקטן, כל זמן שבני אדם קוראין לו נטיעה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
