ידוע מאמר התנא באבות, העובר עבירה אחת, קנה לו קטגור אחד, ואותה עבירה מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, וכל עבירה שעובר הרי זה לא חס על כבוד קונו וענוש יענש. ומאחר והעולם נידון אחר רובו, צריך כל אדם לחשוש שמא על ידי עבירה אחת מכריע את כל העולם לכף חובה, וענוש יענש על אשר גרם את עיכוב הגאולה והשחתת עולם.
ובעוונותינו הרבים יש כמה וכמה עבירות שדשו בהם רבים ונעשו כהיתר, כגון, הסתכלות אסורה, וכל מיני דיבורים אסורים, לשון הרע, נבלות הפה, ליצנות, חנופה, שקר, הזכרת השם לבטלה, שבועת שוא, תפלות וברכות חטופות וקטופות ובלי כונה, דבור חול בבית הכנסת, דיבור חול בשבת, דברים בטלים, גאוה, כעס, וכהנה וכהנה אסורים ומדות רעות ובטול מצות, ובטול תורה כנגד כולם, עד שהעושה אלה אינו כואב לבו ואינו מתחרט. והחי יתן אל לבו הדברים הנאמרים באמת, כי חמורה היא העבירה, וגורם רעה גדולה לעצמו, ולכל העולמות העליונים והתחתונים, והאיש אשר הוא יהודי ומאמין בה' ובתורתו הקדושה ובדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים, יחרד ויחוס על כבוד קונו ועל כל העולמות, ועל נפשו העלובה כבודה בת מלך, ויום ליום יהיה בורח מן העבירה יותר ויותר כבורח מפני החרב. ויתגבר על יצרו, ויתפלל שיעזרוהו ויצילוהו מן החטא, כי גדולה היא צרת העבירה, אין צרה בעולם גדולה כמוה, ועליה אמר דוד 'צרות לבבי הרחיבו, ממצוקותי הוציאני'.
