(כה) וַיֵּֽרְד֥וּ מֵֽהַבָּמָ֖ה הָעִ֑יר וַיְדַבֵּ֥ר עִם־שָׁא֖וּל עַל־הַגָּֽג׃ (כו) וַיַּשְׁכִּ֗מוּ וַיְהִ֞י כַּֽעֲל֤וֹת הַשַּׁ֨חַר֙ וַיִּקְרָ֨א שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־שָׁאוּל֙ הַגָּ֣גָה לֵאמֹ֔ר ק֖וּמָה וַֽאֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּֽצְא֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם ה֥וּא וּשְׁמוּאֵ֖ל הַחֽוּצָה׃ (כז) הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל־שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַֽעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִֽיעֲךָ֖ אֶת־דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(כה) וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר, וַיְדַבֵּר שמואל עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג סתרי תורה ועניני עבודת ה'.
(כו) וַיַּשְׁכִּמוּ, וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הַגָּגָה, ששם היתה אכסניית שמואל, לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ, וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה.
(כז) הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל, אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר ללכת לְפָנֵינוּ [כיון שאין זה מן הנימוס שיצווה שמואל על נערו של שאול ללכת], וַיַּעֲבֹר הנער וילך לפניהם, כדי שלא יכול לשמוע את הדברים, ועתה אמר שמואל לשאול, וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם, וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים.
