כט עַ֤ם הָאָ֨רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָֽזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָֽשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט׃ ל וָֽאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּֽדֵר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַֽׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי׃ לא וָֽאֶשְׁפֹּ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(כט) והמשולים לעופרת, שהיא המתכת הגרועה ביותר, הם עַם הָאָרֶץ, אשר עָשְׁקוּ עֹשֶׁק, וְגָזְלוּ גָּזֵל, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ – רימו במשא ומתן, וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ, ועשו את כל זה בְּלֹא מִשְׁפָּט – כיון שלא היה משפט בארץ, אלא איש הישר בעיניו יעשה.
(ל) ולאחר שמתאר את ארבעת סוגי המתכות הגרועות, מבאר שלא מצא ביניהם מי שיהיה משול במעשיו הטובים לכסף, וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר שיגדור את הפרצות, ויתקן את אנשי הדור, וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ – או לכל הפחות מי שיגן בזכותו על כל הדור, וימנע במעשיו הטובים מהמשחית לבא ולהשחית את הארץ, וְלֹא מָצָאתִי.
(לא) וכיון שכך, וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, שזהו העונש, והיו בו שני חלקים, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים – באש הכעס שאינה מבחינה בין טובים לרעים, כיליתי את כולם, דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי להענישם לפי דרכם ומעשיהם בהשגחה פרטית, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
