הגמרא מביאה מעשה בענין מכירת קרקע שלא באחריות: הַהִיא אִיתְּתָא – מעשה באשה אחת, דְּיַהֲבָה לֵיהּ זוּזֵי לְהַהוּא גַּבְרָא – שנתנה כסף לאדם אחד, לְמִיזְבַּן לָהּ אַרְעָא – כדי שיקנה לה קרקע באותם מעות, אָזַל – הלך אותו אדם, זְבַן לָהּ אַרְעָא שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת – קנה לה קרקע 'ללא אחריות', כלומר, שגם אם לאחר זמן בעלי חובותיו של המוכר יטלו ממנה את הקרקע מחמת שהיתה משועבדת לאותם חובות, ואין לו ממון לשלם להם, לא תוכל לחזור ולתבוע מהמוכר את דמי הקרקע שנתנה לו, ותפסיד. אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן – באו לדין לפני רב נחמן, אָמַר לֵיהּ רב נחמן, יכולה אותה אשה לומר לך, לְתַקּוּנֵי שַׁדַּרְתִּיךְ וְלֹא לְעַוּוּתֵי – שלחתי אותך לתקן, ולא לקלקל, כלומר, שלחתיך לקנות לי קרקע באופן הראוי, ולא באופן כזה שאני עשויה להפסיד את כל דמי הקרקע, ולכן, זִיל זַבְּנָא מִינֵּיהּ שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת – לך ותקנה מאותה אשה את הקרקע בלא אחריות, כלומר, שאף היא לא תתחייב לך באחריות על דמי הקרקע, וְהָדַר זַבְנָהּ נִיהֲלָהּ בְּאַחֲרָיוּת – ותחזור ותמכור לה את הקרקע באחריותך, ואם אכן לאחר זמן יוציאו ממנה את הקרקע מחמת בעלי חובות וכדומה, תצטרך לשלם לה את הדמים שנתנה לך, ובכך תתקן את המכירה שעשית עבורה.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אדם שבָּא לִידוֹן עם חבירו בענין בעלות על קרקע מסוימת, בִּשְׁטָר המוכיח שהקרקע שלו, וּבַחֲזָקָה – ובעדים המעידים שאכל את פירות הקרקע שלש שנים, שזו גם כן ראיה שהקרקע שלו, נִדּוֹן בִּשְׁטָר, וְאֵין נִדּוֹן בַּחֲזָקָה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נידון אַף בַּחֲזָקָה. קָא שָׁקְלִינַן וְטָרִינַן – והגמרא נשאה ונתנה בביאור ובירור הברייתא הזו, בְּמַאי קָא מִיפַּלְגֵי – במה נחלקו רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְאַסִּיקְנָא – ומסקנת הגמרא היא, דְּבִלְבָרֵר קָא מִיפַּלְגֵי – שמחלוקתם היא האם צריך האדם לברר את אמיתות השטר שבידו, דְּרַבִּי סָבַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ עדי חֲזָקָה, צָרִיךְ לְבָרֵר אֶת אמיתות שְׁטָרוֹ, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר, הוֹאִיל וְיֵשׁ עִמּוֹ עדי חֲזָקָה, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵר אֶת שְׁטָרוֹ.
אָמַר רַב גִּדֵּל, אָמַר רַב, הֲלָכָה כְּרַבִּי שצריך לברר את אמיתות שטרו, וְאַף רַבִּי לֹא אָמַר, אֶלָּא לְבָרֵר, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁמֵּבִיא האדם את שְׁטָרוֹ, אוֹמֵר לוֹ, בָּרֵר אֶת שְׁטָרָךְ, על ידי עדים המעידים שאכן החתימות שבו אמיתיות, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ עדי חֲזָקָה, ואין סומכים על עדי החזקה במקום שאפשר לברר את הדבר על ידי שטר, שזהו בירור טוב יותר, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבָרֵר את השטר שבידו, כְּגוֹן שֶׁמֵּתוּ עֵדָיו החתומים בו, אוֹ שהָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּם, נִדּוֹן בַּחֲזָקָה, ואם יש שני עדים המעידים שאכל את פירות הקרקע שלש שנים, מעמידים את הקרקע בידו. ואילו רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵר כְלָל את אמיתות השטר שבידו, אֶלָּא נִדּוֹן בַּחֲזָקָה אפילו לְכַתְּחִלָּה.
