משנה ד: נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת אָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֶתְרוֹג, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה אֶתְרוֹג וּבִפְרוּטָה רִמּוֹן, שְׁנֵיהֶם מָעָלוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, אֶתְרוֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וָרָע. נָתַן לוֹ דִינַר זָהָב, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי חָלוּק, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּשְׁלשָׁה חָלוּק וּבִשְׁלשָׁה טַלִּית, שְׁנֵיהֶם מָעָלוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, חָלוּק גָדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וָרָע:
משנה ד: נָתַן לוֹ בעל הבית לשליח שְׁתֵּי פְרוּטוֹת, ואָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֶתְרוֹג, וְהָלַךְ השליח וְהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה אֶתְרוֹג וּבִפְרוּטָה רִמּוֹן, שְׁנֵיהֶם מָעָלוּ, השליח מעל בכך שקנה מדעתו רימון בפרוטה, והמשלח מעל כיון שנעשתה בקשתו בפרוטה שהרי קנה לו השליח אתרוג, ומדובר באופן שאותו אתרוג שוה באמת שתי פרוטות, אך אם הוא שוה פרוטה אחת, הרי לא נעשתה שליחותו כראוי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, כיון שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ לשליח, אֶתְרוֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, ואם היית משלם את שתי הפרוטות על האתרוג, היית מקבל אתרוג גדול יותר השוה ארבע פרוטות, וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וָרָע, והרי זה כמי שלא נעשתה שליחותו כלל.
נָתַן לוֹ בעל הבית לשליח דִינַר זָהָב, שיש בו עשרים וחמשה דינרי כסף, ואָמַר לוֹ הָבֵא לִי חָלוּק, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּשְׁלשָׁה סלעים [שהם שנים עשר דינרי כסף] חָלוּק, וּבִשְׁלשָׁה סלעים טַלִּית [והחזיר לו דינר כסף אחד], והחלוק שוה באמת דינר זהב, אלא שקנאו בפחות ממחירו, שְׁנֵיהֶם מָעָלוּ, וכטעם שהתבאר לעיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, חָלוּק גָדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, ואילו היה נותן את כל דינר הזהב תמורת החלוק, היה מקבל חלוק יקר יותר, וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וָרָע:
