משנה ח: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים, מֻתָּר בִּדְבָשׁ תְּמָרִים. מִסִּתְוָנִיּוֹת, מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ, אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶּנּוּ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין:
משנה ח: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים, אסור בתמרים עצמם, אך מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים, כיון ששמו שונה, ואינו בכלל לשון 'תמרים'. הנודר מִן הַסִתְוָנִיוֹת, שהם ענבים המבשילים בסתיו, והמשקה היוצא מהם אינו יין אלא חומץ, הרי זה אסור בסתוניות עצמן, אך מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיוֹת, שהם קרויים בשם בפני עצמו. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלְדָתוֹ – השם של הדבר היוצא ממנו, קְרוּיָה עָלָיו – על שם אביו, וכגון 'דבש תמרים', שמכונה בשם התמרים, שמהם עושים את הדבש, נָדַר מִמֶּנוּ, כגון שנדר מהתמרים, אָסוּר אַף בַּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ, והיינו בדבש תמרים. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, והחילוק בין חכמים לתנא קמא הוא רק לגבי הסתוניות, שתנא קמא אוסר את הסתוניות עצמם ומתיר את החומץ היוצא מהם, ואילו חכמים סוברים שהסתוניות עצמם מותרות, כיון שאין דרך לאוכלם, והחומץ היוצא מהן אסור, כיון שכוונת הנודר היא לחומץ היוצא מהם, שדרך לשתותו [אמנם לגבי הנודר מן התמרים גם חכמים מודים שהוא אסור בתמרים עצמם, שדרך לאוכלם, ומותר בדבש תמרים].
