אם האדם נצרך לבריות, ליטול צדקה, לא ירבה בהוצאות בתענוגים ובמלבושים נאים, כי ידברו עליו רעה ויאמרו שהוא אינו צריך צדקה, ונוטל. ובפרט אם יש לו נושים – צריך להזהר ולהשמר מלהוציא הוצאות ומלהתראות כעשיר. ולכן אפילו אם יקרה שימצא לקנות דבר יקר – בזול, לא יקנה. ואם קנה – יחזור וימכרנו וירויח, ולא ילבש ולא יתכסה ביותר מכדי מה שיש לו, שלא יכשיל את האחרים שיחשדו בו.
ואדם שאינו מוצא במה להרויח – יעסוק בתורה, כי טוב סחרה מסחר כסף. ועל כל פנים, אף אם הוא עני מאד, ויש לו טרדות רבות, לא ימנע מלהתפלל בציבור שחרית מנחה ערבית, ויקבע עתים לתורה ביום ובלילה, ככל יכולתו, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים.
וירבה כבוד ביתו ושלום ביתו, ומאחר שאין פרוטה בכיס – יהא מתיקות בפה ובחיך מתוק, ובלשון רכה יפייס את אשתו, וישמחנה בדבריו.
ואם נראה לו שבעיר אחרת יוכל למצוא פרנסה, יכתת רגליו וילך לו מארצו אל אשר ימצא, לבקש לו מנוח אשר ייטב לו לעבודת השם יתברך, ואל יחוש על היפרדו מארצו וממולדתו, הכל הבל נגד התועלת שלא יהא נודד ללחם, ושיהא מיושב בדעתו לעבוד את בוראו. וישפוך נפשו לפני ה' שיעזרנו לעמוד בנסיונו, ושיזמין לו פרנסתו.
