והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
יא. להודיענו גודל מעלת שמואל הנביא, שבאה אליו הנבואה בהקיץ, שכאשר ראה את שאול אמר לו ה' שזהו האיש שעליו להמליך.
יב. ללמדנו אמיתות הנבואה, שאמר שמואל לשאול שנמצאו האתונות, ושהוא ימלוך על ישראל, וכל הדברים הללו התקיימו.
יג. שראוי לאדם לברוח מן השררה, ולכן לא סיפר שאול לדודו על דבר המלוכה כי לא רצה להתפאר בה. וכן כשהפילו גורלות – התחבא שאול, והיה רחוק מדעתו למלוך על ישראל.
יד. ללמדנו שראוי לכבד בני אדם לפי המעלה שהם עתידים להתעלות בה, אף שעדיין לא התעלו בה, ולכן כיבד שמואל הנביא את שאול מאד, ושם אותו בראש הקרואים, אף שעדיין לא הומלך. ועשה כן שמואל גם כדי לייסד בליבו של שאול שאכן הוא עתיד למלוך על ישראל, ולכן גם נתן לו את האותות, שהתקיימו.
טו. להודיענו כי הגורל יוצא מה', ולכן כשהפילו גורלות על ענין המלוכה, עלה שאול בגורל, כפי שהתנבא שמואל מתחילה.
טז. ללמדנו שראוי לבני אדם לכבד את המלך ולברכו, כפי שנהגו ישראל בזמן המלכת שאול.
יז. האדם השלם לא יתפעל ממה שיאמרו אנשים כנגדו, וכל שכן שלא יתפעל ממה שלא יכבדוהו, ולכן החריש שאול על כך שביזוהו בני בליעל שבעם, ועל שלא הביאו לו מתנות, אף שהיה בתחילת מלכותו, והיה עשוי לחשוש שבקלות יטלו ממנו את המלכות.
יח. כאשר מתמנה אדם לשררה המצריכה הוצאות רבות, ראוי לאנשים שתחתיו לתת לו מתנות, כדי שיוכל לנהוג בשררה כראוי, ולא ימנענו מיעוט ממונו, ולכן הביאו העם מתנות לשאול, כדי שיוכל לנהוג שררת מלכותו כראוי.
יט. להודיענו שאין ראוי לנהוג באכזריות, כי נחש העמוני – לולא אכזריותו – היה מולך על אנשי יביש גלעד, ורק מחמת שרצה להתאכזר עליהם נלחמו בו ונצחוהו.
