יב) מותר למכור אוכלי [-מאכלי] אדם ואוכלי בהמה, וליקח בהם [-ולקנות בדמיהם] אוכלי אדם, אבל אין מוכרין אוכלי בהמה ליקח בהם אוכלי בהמה אחרת, ואין צריך לומר שאין מוכרין אוכלי אדם ליקח בהם אוכלי בהמה, ואם לקח בהן או החליף בהן, אוכלי אדם באוכלי בהמה, הרי הן [-אותם מאכלי בהמה] דינם כאוכלי אדם לענין זה שאין עושין מהן מלוגמא לאדם:
יג) פירות שביעית, אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ, ואפילו לסוריא [הגם שלגבי דינים מסוימים קדושתה כקדושת ארץ ישראל], ואין מאכילין אותן לא לגוי, ולא לשכיר [-לגוי, אפילו אם הוא שכירו], ואם היה שכיר שבת [-שבוע] או שכיר שנה, או שכיר חדש, או שקצץ מזונותיו עליו, הרי הוא כאנשי ביתו, ומאכילין אותו פירות שביעית. ומאכילין את האכסניא – חיילים גויים שהטיל המלך את האכלתם על ישראל, פירות שביעית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
