טו) דישון המזבח הפנימי, ודישון נרות המנורה, לא נהנין ולא מועלין.
טז) כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום, בין שקדם מום קבוע להקדשה, ובין שקדם הקדשה למום קבוע, ואפילו היתה מחוסר זמן, מועלין בהם משעה שהוקדשו עד שיפדו. אבל תורין שלא הגיע זמן הקרבתם, שהרי הם כשרים רק בגדלותם, ובני יונה שעבר זמנן, שהרי הם כשרים רק בקטנותם, והן קדשי מזבח, אף על פי שאסור ליהנות בהן, הנהנה לא מעל, הואיל ואינן ראויין לפדיון, הרי הם כחטאות המתות, לפיכך אין מועלין בהן.
