פרק ה, משנה א: תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו:
בפרקים הבאים עוסקות המשניות בעניני הקרבת קרבן הפסח. אחד הדינים המיוחדים בקרבן הפסח הוא שזמן הקרבתו הוא לאחר הקרבת קרבן 'תמיד' של בין הערביים, מלבד קרבן זה, אין שום קרבן המוקרב לאחר ה'תמיד'. משנתנו מבארת את זמני הקרבת ה'תמיד' במשך השנה, ובערב פסח.
יש להקדים שהשעות האמורות במשנתנו הינן 'שעות זמניות', כלומר, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק הוא 'שעה'. נאמר בפסוק 'אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם', ו'בין הערביים' היינו מזמן שמתחילה החמה לנטות לצד מערב, והיינו בשש וחצי שעות מהבוקר, שזו חצי שעה לאחר חצות היום. ועד סוף היום.
קרבן התָּמִיד נִשְׁחָט בכל יום בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה שעות מהבוקר, והיו עוסקים שעה אחת בהכנתו, וְהיה קָרֵב על גבי המזבח בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. והטעם שמאחרים את שחיטתו בשעתיים מהזמן המותר, כיון שיש להקריב לפני כן את כל הקרבנות האחרים, שהרי לאחר קרבן התמיד אין מקריבים שום קרבן אחר. אמנם בְּעַרְבֵי פְסָחִים מקדימים את שחיטתו, כדי שיספיקו להקריב לאחריו את קרבנות הפסח של כל עם ישראל, ולכן הוא נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה שעות, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין אם חל ערב פסח בַּחֹל, ובֵּין כשחל ערב פסח בַּשַּׁבָּת, שהרי הקרבת הפסח דוחה את השבת.
אם חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שצריכים לצלות את קרבן הפסח קודם שבת, שאין צלייתו דוחה את השבת, היה התמיד נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ שעות וּמֶחֱצָה, שזה הזמן הראשון שניתן להקריבו, וְקָרֵב על גבי המזבח בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח מוקרב מיד אַחֲרָיו, וכך יספיקו כל ישראל להקריב ולצלות את קרבן הפסח לפני כניסת השבת.
