משנה ה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (בְּנוֹ) אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:
משנה ה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (בְּנוֹ) אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, כגון שעוסק במצוות שאינן נוגעות לו למעשה, כגון שלומד ענינים שאינם שייכים בכל אדם, כגיטין וחליצות, או שהוא זר ולומד הלכות בית המקדש, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ – מסייעים לו מן השמים לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, ומסירים מעליו טרדות הזמן, ומזמינים לו תלמידים הגונים שילמדו תורה מפיו, כפי כוונתו. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, כגון שעוסק בעניני הלכה הנוגעים למעשה, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ – מסייעים לו מן השמים יותר ממה שביקש, לִלְמוֹד, וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם – אל תעשה את דברי התורה עֲטָרָה [-כתר] לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, שלא תאמר 'אלמד, כדי שיכבדוני', וְלֹא – ואל תעשה את דברי התורה כקַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם – ככלי אומנות שמשתמשים בו להרויח ממון, וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף – המשתמש ב'כתר', כלומר בדברי התורה, חולף ועובר מ העולם, הָא לָמַדְתָּ – הרי יש לך ללמוד מדבר זה, שכָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם [אמנם, מותר למלמד תינוקות ליטול שכר על כך שהוא שומר את הילדים, וכן מותר לדיין ליטול שכר על כך שהוא מתבטל ממלאכתו. וכן תלמיד חכם שמינוהו הציבור עליהם, ועוסק בצרכי הציבור, מותר לו ליטול שכר מהציבור, כדי שתהא פרנסתו ברווח ויוכל לעסוק בצרכי הציבור כראוי].
