כשנותן האדם צדקה לעניי עירו, צריך להבחין איזהו עני הגון צנוע ומעולה, ועני חשוב בן טובים, להם יפתח ידו ביותר, כי לפי חשיבות האדם יגדל ערכה של צדקה, ועל כל פנים לא יפחת מליתן לכל שואל ולכל עני, כמידת הקב"ה, שנותן לחם לכל בשר ורחמיו על כל מעשיו, ובמדה שמודד מודדין לו מן השמים, שאין מדקדקין עמו. ואסור להחזיר ריקם את העני שביקש צדקה, שנאמר 'אל ישוב דך נכלם'.
וכן ערך הצדקה הוא לפי מחסורו ודוחקו וצערו של המקבל, וכגון בערבי ימים טובים, או בנשואי בניו ובנותיו, שאז ההוצאה מרובה, והדוחק גדול, ובפרט בנשואי הבנות, הרי הוא כפדיון שבויים, והמרחם ירחמו עליו מן השמים.
