(א) בֶּן־שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיִּבְחַר־ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּֽהְי֨וּ עִם־שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית־אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם־י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹֽהָלָֽיו׃ (ג) וַיַּ֣ךְ יֽוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגֶ֔בַע וַֽיִּשְׁמְע֖וּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וְשָׁאוּל֩ תָּקַ֨ע בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכָל־הָאָ֨רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׁמְע֖וּ הָֽעִבְרִֽים׃ (ד) וְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל שָֽׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת־נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם־נִבְאַ֥שׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּֽעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַֽחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל׃ (ה) וּפְלִשְׁתִּ֞ים נֶֽאֶסְפ֣וּ ׀ לְהִלָּחֵ֣ם עִם־יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֨כֶב֙ וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּֽרָשִׁ֔ים וְעָ֕ם כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַֽת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיַּֽחֲנ֣וּ בְמִכְמָ֔שׂ קִדְמַ֖ת בֵּ֥ית אָֽוֶן׃
֍ ֍ ֍
(פרק יג, פרק יד א-מה) בפרשיות הבאות יסופר על מלחמתו הראשונה של שאול בפלישתים, על טעותו הראשונה בכך שלא שמע לנבואת שמואל להמתין עד בואו אליו, ועל עונשו שלא תימשך מלכותו.
(א) עתה מספר הנביא את הנהגתו של שאול בתחילת מלכותו, ואומר, בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ – בשנה הראשונה למלכות שאול, וקודם שימשיך הנביא לומר מה עשה שאול, מוסיף הוא כבמאמר מוסגר, וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל – כל מלכותו של שאול היתה שנתיים. ועתה ממשיך הנביא לספר את אשר אירע בשנה הראשונה, בה לא רצה שאול עדיין להלחם באויבים, אלא להיות נקי למלכותו שנה אחת, להשגיח על העם, (ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל רק שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים איש מִיִּשְׂרָאֵל, שאין זה חייל הראוי למלחמה, אלא כמנהג המלכים שאינם יושבים לבד אף בעת שלום, אלא יש להם גדודים המקיפים אותם, וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם איש, בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל, שהם שני המקומות שהיה שאול נמצא בהם, ובכל אחד מהמקומות היו אלף איש, וְאֶלֶף איש נוספים הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין, וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, כי לא היתה דעתו עתה למלחמה כלל.
אמנם, אף ששאול לא התכוון להילחם עתה בפלישתים, היה בכך צורך, וכמו שאמר לו שמואל הנביא בעת שהמליכו (פרק י פסוק ח) שימתין לו בגלגל שבעה ימים ולא יעשה דבר בלי הוראת שמואל כיצד להלחם בפלישתים, וכדי שיתקיים הדבר סיבב ה' שתהיה מיד מלחמה עם הפלישתים, (ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן, בנו של שאול המלך, אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע – בגבעת בנימין, ועשה זאת שלא מדעת אביו, וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים את הדבר, וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים ויתכוננו למלחמה, כי מאחר ושילחם לשלום קודם לכן, הוצרך להודיעם עתה שיתכוננו למלחמה.
(ד) ועל ידי זה, וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים, כי אף שיונתן הוא שהכה, מכל מקום בהיותו בן המלך, ומאחר ושאול קרא לכולם להאסף למלחמה, התייחסה הריגת נציב פלישתים לשאול המלך עצמו, ועוד שמעו העם, וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים, שלא היה זה מעשה פרטי אלא מעשה של בית המלכות, ולכן יצא קצפם של הפלישתים על כל העם, וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל – נאספו העם אחרי צעקת שאול אל הַגִּלְגָּל.
(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ גם הם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל, והיו להם שני יתרונות על ישראל, א. שהיו שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, ב. וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ, קִדְמַת בֵּית אָוֶן, שזה היה מקום מושבו של שאול המלך, כאמור לעיל (פסוק ב) שהניח שם שאול אלף איש בתמידות, ונמצא שעוד קודם שהתחילה המלחמה כבר היו הפלישתים חונים בתוך קרית המלכות.
