משנה ח: הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:
משנה ח: הוּא [-רבי ישמעאל ברבי יוסי] הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי – אין ראוי לאדם לישב בדין יחידי, אף אם הוא מומחה הראוי לפי ההלכה לדון ביחידות, אלא ישב בבית דין של שלשה דיינים או יותר, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד – רק הקדוש ברוך הוא, שהוא יחיד בעולמו, דן לבדו, ואילו האדם העשוי לטעות, אין ראוי לו להכריח את בעלי הדין לדון לפניו כשהוא יחידי [אבל אם שני הצדדים מקבלים אותו עליהם מרצונם, רשאי לדון ביחידות]. וְאחרי שצירף אליו המומחה עוד שני דיינים, אף שאינם מומחים כמותו, אם הם חולקים עליו במסקנת הדין אַל תֹּאמַר להם 'קַבְּלוּ דַעְתִּי', מאחר והיה יכול לדון גם בלעדיהם, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה – כיון שלאחר שצירפם הרי הם הרוב בבית דין, וההלכה נקבעת לפי דעת הרוב, אף אם הם פחות מומחים מהשלישי.
