א) המפריש מעות להביא בהם קרבן חטאתו, או שהפרישן לעולתו, ולאשמו, ולתורין ובני יונה, מועלין בהן משעה שהפריש. אבל אם הפריש מעות להביא בהם קרבן שלמים, שהם קדשים קלים, אין מועלין בהם.
ב) הקדיש אבר אחד מאברי הבהמה, לדמיו למזבח, כלומר, שבדמי אותו אבר יקנו קרבן ויקריבוהו על גבי המזבח, הרי זה ספק אם פשטה הקדושה בכלן – בכל אברי הבהמה, וכולה קדושה, או שלא פשטה, לפיכך תקרב, ולא יפדה. ואם נפדה, אין מועלין בפדיונו.
