ו כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֚עַן מַחְאֲךָ֣ יָ֔ד וְרַקְעֲךָ֖ בְּרָ֑גֶל וַתִּשְׂמַ֤ח בְּכָל־שָֽׁאטְךָ֙ בְּנֶ֔פֶשׁ אֶל־אַדְמַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃ ז לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וּנְתַתִּ֤יךָֽ לְבַז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְהִכְרַתִּ֨יךָ֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְהַֽאֲבַדְתִּ֖יךָ מִן־הָֽאֲרָצ֑וֹת אַשְׁמִ֣ידְךָ֔ וְיָֽדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ו) עתה מוסיף להתנבא על עונש נוסף שיבוא על בני עמון, בגלל שהראו שמחתם בגלוי אחרי חורבן בית המקדש, כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים, יַעַן מַחְאֲךָ יָד דרך שמחה, וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל דרך ריקוד, כפי שבני אדם עושים כשהם רוצים לגלות את שמחתם לעיני הכל, וַתִּשְׂמַח בְּכָל שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל – שמחתם בכך שלאחר החורבן התיישבתם באדמותיהם של ישראל, ובכך הכאבתם את נפשם ['שאטך' הוא מלשון שוט המכה ומכאיב, ו'שאטך בנפש' היינו שההכאבה היתה בנפש, על ידי לעג ובוז].
(ז) לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ, להענישך בעונש נוסף, גם לאחר שתגלו מארצכם, וּנְתַתִּיךָ לְבַז לַגּוֹיִם, כלומר, תוכל לשבת רק בין ה'גויים', שהם הפחותים שבאומות שאין להם כלל מלך, וגם ביניהם תהיה לבזיון [והקרי הוא 'לבג', כלומר, תהיה להם למזון, שיאכלו אותך בכל פה, כמו 'פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ'], וְהִכְרַתִּיךָ מִן הָעַמִּים – תהיה מוכרת ומורחק לגמרי מה'עמים', שהם האומות החשובות שיש להם מלך, שלא תוכל לשבת ביניהם כלל, וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן הָאֲרָצוֹת – אם תרצה לשבת בארץ כעם בפני עצמו, אאביד אותך משם, עד אשר על ידי כל זה אַשְׁמִידְךָ לגמרי, וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה'.
