(א) וַיְהִ֣י הַיּ֗וֹם וַיֹּ֨אמֶר יֽוֹנָתָ֤ן בֶּן־שָׁאוּל֙ אֶל־הַנַּ֨עַר֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו לְכָ֗ה וְנַעְבְּרָה֙ אֶל־מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַלָּ֑ז וּלְאָבִ֖יו לֹ֥א הִגִּֽיד׃ (ב) וְשָׁא֗וּל יוֹשֵׁב֙ בִּקְצֵ֣ה הַגִּבְעָ֔ה תַּ֥חַת הָֽרִמּ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר בְּמִגְר֑וֹן וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃ (ג) וַֽאֲחִיָּ֣ה בֶן־אֲחִט֡וּב אֲחִ֡י אִֽיכָב֣וֹד ׀ בֶּן־פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י כֹּהֵ֧ן ׀ ה֛' בְּשִׁל֖וֹ נֹשֵׂ֣א אֵפ֑וֹד וְהָעָם֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י הָלַ֖ךְ יֽוֹנָתָֽן׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי הַיּוֹם – באותו יום שבו יצאו הפלישתים לעבור למחנה ישראל, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה – הבה ונעבור ממקומנו שבדרום גבעת בנימין, אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז – אל העבר השני של הגבעה, בצד צפון, כדי שנהיה מול מצב הפלישתים, אך עדיין לא חשב יונתן כלל לעבור אל מקום הפלישתים עצמם, אלא רק לעבור מצד אל צד בגבעת בנימין עצמה, וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד את הדבר, כיון שלא היתה בכך חשיבות גדולה.
והטעם שבאמת היה כל מחנה ישראל בצד השני, (ב) וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה בצידה הדרומי, תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן – לכיוון מגרון, ולא לכיוון מכמש, וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ – כיון שכל אנשיו היו רק שש מאות איש, והתיירא להיראות אל מול הפלישתים עם מחנה קטן כל כך, ולכן לא ישב בצד הפונה אליהם, ואילו יונתן בנו התעורר עתה לעבור אל הצד הצפוני, אל מול הפלישתים.
ממשיך הנביא ומבאר שלא היתה דעתו של יונתן בתחילה לעבור אל צד הפלישתים, שבודאי היה אומר דבר גדול כזה לאביו, ואילו הוא לא אמר לאביו דבר, כמו שהתבאר לעיל. ומלבד זאת, (ג) וַאֲחִיָּה, בֶן אֲחִטוּב, אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי אשר היה [עלי] כֹּהֵן ה' בְּשִׁלוֹ, אותו אחיה היה נֹשֵׂא אֵפוֹד, ועמו האורים והתומים, ואם היה יונתן רוצה לעשות דבר גדול כל כך, לעבור אל צד הפלישתים לבדו, בודאי היה נמלך תחילה באורים ותומים. ועוד, וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן, ואם היה יונתן מתכנן זאת מתחילה, היה מודיע לעם שיהיו מוכנים לעבור אחריו להלחם בפלישתים.
