(ד) וּבֵ֣ין הַֽמַּעְבְּר֗וֹת אֲשֶׁ֨ר בִּקֵּ֤שׁ יֽוֹנָתָן֙ לַֽעֲבֹר֙ עַל־מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים שֵׁן־הַסֶּ֤לַע מֵֽהָעֵ֨בֶר֙ מִזֶּ֔ה וְשֵׁן־הַסֶּ֥לַע מֵֽהָעֵ֖בֶר מִזֶּ֑ה וְשֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ בּוֹצֵ֔ץ וְשֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד סֶֽנֶּה׃ (ה) הַשֵּׁ֧ן הָֽאֶחָ֛ד מָצ֥וּק מִצָּפ֖וֹן מ֣וּל מִכְמָ֑שׂ וְהָֽאֶחָ֥ד מִנֶּ֖גֶב מ֥וּל גָּֽבַע׃ (ו) וַיֹּ֨אמֶר יְהֽוֹנָתָ֜ן אֶל־הַנַּ֣עַר ׀ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו לְכָה֙ וְנַעְבְּרָ֗ה אֶל־מַצַּב֙ הָֽעֲרֵלִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אוּלַ֛י יַֽעֲשֶׂ֥ה ה֖' לָ֑נוּ כִּ֣י אֵ֤ין לַֽה֙' מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃ (ז) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו עֲשֵׂ֖ה כָּל־אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבֶ֑ךָ נְטֵ֣ה לָ֔ךְ הִנְנִ֥י עִמְּךָ֖ כִּלְבָבֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(ד) וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, אֲשֶׁר שם בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, היו שני סלעים גדולים מאד המבדילים ביניהם, שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, והיו גבוהים מאד עד אשר כינו אותם בשמות מיוחדים, וְשֵׁם הסלע הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הסלע הָאֶחָד סֶנֶּה.
(ה) ולא היו הסלעים משני צידיהם, אלא עומדים בזה אחר זה, בין גבעת בנימין ובין מכמש, והרוצה לבא מגבעת בנימין אל מכמש צריך לעבור את שני הסלעים, הַשֵּׁן הָאֶחָד, הקרוב אל גבעת בנימין, היה מָצוּק – משתווה עם גובה הקרקע מִצָּפוֹן, והבא מגבע אל הסלע צריך אחר כך לרדת ממנו בצד דרום, מוּל מִכְמָשׂ, וְהָאֶחָד – הסלע השני, מִנֶּגֶב – היה ישר ומשתווה עם גובה הקרקע מוּל גָּבַע, והבא מכיוון גבעת בנימין, וירד מהסלע הראשון, צריך לטפס אל הסלע השני, והיה בזה קושי כפול ליונתן ונושא כליו, לרדת מהסלע האחד ולטפס על הסלע השני, כדי להגיע אל מכמש.
(ו) ועל אף הקשיים הללו, ועל אף שהיו רק שני בני אדם, נחה על יונתן רוח גבורה, וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה, אשר במכמש, והגם שאי אפשר לנצחם בדרך הטבע, אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' לָנוּ בדרך נס, כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר – אין שום דבר היכול להתנגד לרצון ה', וממילא יכול הוא לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט, ואין חילוק אצל ה' בין צבא גדול לבין בני אדם ספורים.
(ז) וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו, מאחר והבין שלא יתכן שיתעורר יונתן למעשה זה מכח הטבע, אלא בודאי יש כח אלוקי המעורר אותו לכך, עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ, שהלב הוא המרגיש בדברים אלו, ואדם קדוש כמוהו יכול לסמוך על הרגשת ליבו בדברים אלו, ולכן נְטֵה לָךְ אל צד המעברות שבין גבע לבין מכמש, הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ, אף שאיני מרגיש בעצמי דבר, אלך אחריך.
